איך לבנות פרויקט צדדי ב-1000 ש"ח שימות תוך 6 חודשים (ולמה זה בסדר)

יש לך רעיון. אתה בונה אותו בסוף שבוע. אתה משיק, אף אחד לא מגיע, ואחרי שישה חודשים אתה בוהה בחשבונית חידוש לדומיין ששכחת שבבעלותך. נשמע מוכר? זה הפרויקט הצדדי ב-1000 ש"ח, וזה לא כישלון. זו עסקה. שילמת על שיעור, והשיעור שווה יותר מהכסף שאיבדת.

כל פרויקט מת בבית הקברות הוא קבלה על השיעור הזה. חלקם בקושי התחילו, חלקם רצו במשך שנים. אבל אלה שמתו תוך שישה חודשים הם הכנים ביותר. הם לא נמשכו. הם לא זייפו. הם פשוט הפסיקו להיות שימושיים, וזו בדיוק הסיבה שהם בעלי ערך.

איך באמת נראה פרויקט צדדי ב-1000 ש"ח?

בואו נהיה קונקרטיים. פרויקט צדדי ב-1000 ש"ח הוא דומיין (10 ש"ח), שנה של אירוח (120 ש"ח), אולי API בתשלום או מנוי SaaS (30 ש"ח לחודש), וכמה מאות שקלים של הזמן שלך. אתה לא בונה סטארט-אפ. אתה בונה כלי שפותר בעיה אחת לקבוצה קטנה של אנשים, ואתה עושה את זה בכמה ערבים בשבוע.

הנקודה היא לא קנה המידה. הנקודה היא התרגול. אתה מתרגל לבחור בעיה, לשחרר פתרון, ולהציג אותו בפני בני אדם. זו מיומנות שאי אפשר לקבל ממדריך. אתה מקבל אותה מלשחרר משהו אמיתי, גם אם הוא זעיר.

למה רוב הפרויקטים הצדדיים מתים תוך שישה חודשים?

הם מתים כי ההתלהבות הראשונית דועכת. אתה משיק, אתה מקבל כמה מבקרים, אתה מקבל כמה הרשמות, ואז העבודה הופכת לתחזוקה. אף אחד לא מוחא כפיים. אף אחד לא מבקש פיצ'רים. הפרויקט הופך למטלה, ואתה מפסיק לעבוד עליו.

זה לא כישלון בביצוע. זה מחזור חיים טבעי. פרויקט צדדי הוא השערה, ורוב ההשערות שגויות. הערך של פרויקט צדדי קצר מועד הוא בכך שהוא אומר לך שאתה טועה מהר יותר, כדי שתוכל לעבור למשהו טוב יותר.

מה אתה באמת מקבל מפרויקט מת?

אתה מקבל שלושה דברים. ראשית, אתה מקבל פריט לתיק העבודות. פרויקט מת הוא עדיין דוגמה חיה לעבודה שלך. אתה יכול להצביע עליו בראיון ולהגיד, "בניתי את זה, הנה הקוד, הנה העיצוב, הנה מה שלמדתי." זה שווה יותר משורת קורות חיים.

שנית, אתה מקבל רשת קשרים. כל מי שנרשם, גם אם עזב, הוא איש קשר. אתה יכול לשלוח להם אימייל ולשאול למה עזבו. אתה יכול לשאול מה היו רוצים במקום. זה מחקר שוק שלא שילמת עליו.

שלישית, אתה מקבל סיפור. "בניתי משהו, זה לא עבד, הנה למה" הוא סיפור שמדבר ליזמים אחרים. זה גם סיפור שגורם לך להיראות ישר ומודע לעצמך. זה נדיר בעולם מלא בהצלחות מזויפות.

איך אתה יודע שהגיע הזמן להרוג אותו?

אתה יודע שהגיע הזמן כשהעלות של להשאיר אותו בחיים עולה על הערך שאתה מקבל. זה לא רק כסף. זה זמן, תשומת לב ואנרגיה מנטלית. אם אתה מבלה יותר זמן בלחשוב על הפרויקט מאשר בלעבוד עליו, הוא כבר מת. אתה פשוט לא מודה בזה.

מבחן פשוט: אם היית צריך לשלם 100 ש"ח היום כדי להשאיר את הדומיין לעוד שנה, היית עושה את זה? אם התשובה היא לא, הגיע הזמן לקבור אותו. אל תיתן למלכודת העלות השקועה להחזיק אותך. ה-1000 ש"ח הלכו. השאלה היחידה היא אם אתה רוצה להוציא עוד 1000 ש"ח על פרויקט שלא עובד.

מה הערך של פרויקט צדדי קצר מועד באחרי?

האחרי הוא המקום שבו הערך האמיתי מופיע. אתה מקבל את האפשרות לכתוב פוסט-מורטם. אתה מקבל את האפשרות לשתף מה למדת עם יזמים אחרים. אתה מקבל את האפשרות להסתכל בבית הקברות ולראות שאתה לא לבד. זה מנחם באופן מוזר, וגם שימושי. אתה יכול לראות דפוסים בכישלונות של אחרים שאתה יכול להימנע מהם בפרויקט הבא שלך.

אתה גם מקבל דף נקי. פרויקט מת הוא אישור להתחיל משהו חדש. אתה לא נושא את המשקל של רעיון ישן. אתה חופשי לנסות שוב, עם יותר ניסיון ותחושה טובה יותר של מה עובד.

איך קוברים פרויקט מת בלי להרגיש רע?

אתה קובר אותו בטקס. כתוב פוסט-מורטם קצר. רשום מה ניסית, מה למדת, ומה היית עושה אחרת. ואז קבור את הפרויקט המת שלך בדולר אחד. זהו. זה מעשה סמלי, אבל הוא עוצמתי. אתה סוגר רשמית את הפרק, ואתה עושה את זה במקום ציבורי שבו יזמים אחרים יכולים ללמוד מהניסיון שלך.

הדולר הוא לא עלות. זו מחויבות. זה אתה שאומר, "סיימתי עם זה, ואני לא נותן לזה לרדוף אותי." זה שווה יותר מחידוש הדומיין שהיית משלם עליו במשך שנים.

האם פרויקט מת עדיף על בלי פרויקט בכלל?

כן. פרויקט מת הוא נקודת נתונים. בלי פרויקט זה רק שטח ריק. אי אפשר ללמוד מכלום. אי אפשר להשתפר מכלום. אי אפשר לספר סיפור על כלום. פרויקט מת, אפילו זעיר, הוא הוכחה שאתה מנסה. ולנסות זה הדרך היחידה להשתפר.

תחשוב על זה ככה: לכל יזם מצליח יש בית קברות של פרויקטים מתים. הם פשוט לא מדברים על זה באותה תדירות שהם מדברים על הניצחונות שלהם. בית הקברות הוא אות כבוד, לא סימן לבושה.

מה כדאי לעשות עם הלקחים?

קח את הלקחים ויישם אותם בדבר הבא. אולי למדת שאתה שונא שיווק. מעולה, עכשיו אתה יודע שכדאי לשתף פעולה עם מישהו שאוהב את זה. אולי למדת שהכלי שלך היה נישתי מדי. מעולה, עכשיו אתה יודע לבנות משהו רחב יותר. אולי למדת שאתה אוהב את שלב הבנייה אבל שונא את התחזוקה. זו תובנה ענקית. היא אומרת לך לבנות דברים שיכולים לרוץ בעצמם, או למכור אותם לפני שהם צריכים תחזוקה.

כל פרויקט מת מלמד אותך משהו על עצמך. הערך של פרויקט צדדי קצר מועד הוא שאתה מקבל את השיעור הזה תוך שישה חודשים במקום שש שנים.

מה בית הקברות מלמד אותנו?

כשאתה מעיין בבית הקברות, אתה רואה הרבה דפוסים מוכרים. אתה רואה פרויקטים שמתו כי לא היה להם קהל ברור. אתה רואה פרויקטים שמתו כי היזם איבד עניין. אתה רואה פרויקטים שמתו כי הם היו קצת מוקדמים מדי. אף אחד מאלה לא מביש. כולם חלק מהתהליך.

בית הקברות הוא תזכורת שכישלון הוא נפוץ, והוא לא קטלני. זו תזכורת שאתה יכול לקבור את הפרויקט המת שלך ולהמשיך הלאה. זו תזכורת שה-1000 ש"ח שהוצאת זה לא הפסד, זה שכר לימוד.

אז לך תבנה משהו. תן לו למות. קבור אותו. למד ממנו. ואז תבנה משהו טוב יותר. בית הקברות מחכה לך, וזה לא מקום רע להיות בו.

אם יש לך פרויקט מת, קבור אותו ותן לו ללמד מישהו אחר משהו.