האתיקה של קניית דומיינים מסטארטאפים מתים

מה בעצם קונים כשקונים דומיין של סטארטאפ מת?

דומיין הוא בסך הכל מחרוזת תווים שמפנה לשרת. אבל בשביל סטארטאפ שנכשל, המחרוזת הזו נושאת את המשקל של סיפור: הדק, הלילות המאוחרים, המשתמשים שאף פעם לא הגיעו. כשאתה קונה אותו, אתה לא סתם רוכש URL. אתה יורש את הנרטיב.

בגלל זה האתיקה של קניית דומיינים מסטארטאפים מתים לא עוסקת בעסקה עצמה. היא עוסקת במה שאתה עושה עם הסיפור. האם אתה הולך לכבד אותו, לעשות בו שימוש מחדש, או לקבור אותו עמוק יותר? לדומיין לא אכפת. אבל למייסד שבנה אותו אולי כן.

האם זה שונה מוסרית מקניית כל דומיין אחר?

השקעה בדומיינים היא עסק לגיטימי. אנשים קונים ומוכרים דומיינים כל הזמן, פעמים רבות בלי לחשוב פעמיים. אבל דומיין של סטארטאפ מת הוא לא מילת מפתח אקראית. זו מצבה עם שם עליה.

ההבדל הוא השארית הרגשית. לדומיין גנרי כמו bluewidget.com אין היסטוריה. דומיין של סטארטאפ כמו pivotly.io היה פעם התינוק של מישהו. לקנות אותו זה לא לא נכון, אבל זה דורש רמה אחרת של מודעות. אתה לא רק רוכש נכס; אתה רוכש פיסה מהכשלון של מישהו.

זה לא הופך את זה ללא אתי. זה הופך את זה לעדין. האתיקה תלויה באופן שבו אתה מטפל בעדינות הזו.

האם כדאי לפנות למייסד לפני הקנייה?

אם הדומיין רשום למכירה דרך מרקטפלייס, המייסד כבר בחר למכור. הוא התקדם הלאה, או לפחות מנסה. אבל אם הדומיין חונה והמייסד שותק, אתה מתמודד עם מצב אחר.

מייל מהיר למייסד יכול לשנות הכל. תשאל אם הוא פתוח למכירה, ואם כן, מה הוא רוצה תמורתו. זה לא רק מנומס; זה פרקטי. מייסדים לעתים קרובות קשורים לדומיינים שלהם ועשויים לקבל הצעה נמוכה יותר ממישהו שנראה מכבד מאשר מברוקר אנונימי.

אבל הנה הקאץ': אם אתה פונה למייסד והוא אומר לא, סגרת את הדלת. אתה לא יכול לקנות את זה דרך דלת אחורית בלי להיות מניאק. אז תחשוב לפני שאתה פונה. אם אתה לא מוכן לשמוע לא, אל תשאל.

כמה כדאי לשלם על דומיין של סטארטאפ מת?

תמחור הוא המקום שבו האתיקה נעשית עכורה. הערך של דומיין הוא מה שמישהו מוכן לשלם, אבל יש הבדל בין מחיר הוגן להנחת נשר. אם הסטארטאפ נכשל אתמול והמייסד טובע בחובות, לשלם 50 דולר על דומיין ששווה בבירור 500 דולר זה ניצול.

אתה יכול לבדוק מכירות דומות באתרים כמו NameBio או רישומי aftermarket כדי לקבל תחושה של שווי שוק הוגן. ואז להחליט אם אתה רוצה להיות נבלת או בן אדם הגון. המחיר האתי הוא לא תמיד המחיר הגבוה ביותר; זה המחיר שלא גורם לך להרגיש מלוכלך למחרת בבוקר.

הנה כלל אצבע: אם המייסד קבע מחיר, שלם אותו בלי להתמקח אלא אם הוא מנופח בצורה אבסורדית. אם אין מחיר, הצע מה שבכנות היית משלם על דומיין גנרי מקביל. זו קו הבסיס. פחות מזה זה לנצל.

מה אם הדומיין עדיין בשימוש או שיש לו תנועה שיורית?

כמה סטארטאפים מתים משאירים את הדומיינים שלהם חיים, מארחים דף פרידה או מפנים לאתר אישי. אחרים נותנים להם לפקוע, והדומיין נקלט על ידי סקוואטרים. אם לדומיין יש עדיין תנועה שיורית, אתה קונה יותר מסתם שם. אתה קונה זרם של מבקרים שאולי מחפשים מוצר שכבר לא קיים.

זה לא לא אתי מטבעו, אבל זה משנה את האחריות שלך. אם אתה משתמש מחדש בדומיין לעסק אחר לגמרי, המבקרים האלה יתבלבלו או אפילו יטעו. גישה טובה יותר: לשים הודעה ברורה שמסבירה שהאתר הישן נעלם, ואז להפנות או לבנות משהו שימושי.

אם אתה קונה דומיין עם כתובות אימייל פעילות הקשורות אליו, זה קופסה אחרת לגמרי של תולעים. אתה עלול לקבל אימיילים המיועדים ללקוחות המייסד. זה לא מציאה; זו אחריות. טפל באימיילים האלה בזהירות, אחרת תהפוך רכישה באזור אפור לאסון מוניטין.

האם קניית דומיין של סטארטאפ מת מעודדת כשלון?

יש אנשים שטוענים שהשוק לדומיינים של סטארטאפים מתים יוצר תמריץ מעוות: אם מייסדים יודעים שהם יכולים למכור את הדומיין, הם עלולים לוותר מוקדם יותר. זו מתיחה. אף אחד לא פותח חברה בתקווה למכור את הדומיין ב-200 דולר. שוק הדומיינים הוא תוצר לוואי, לא סיבה.

מה שהשוק כן עושה זה להפוך את הכשלון לקצת פחות כואב. זה דבר טוב. מייסד שיכול להחזיר כמה מאות דולרים מדומיין הוא מייסד שאולי ינסה שוב. האתיקה של קניית דומיינים מסטארטאפים מתים היא לא רק על הקונה; היא גם על המוכר.

אם אתה מודאג מעידוד כשלון, אל תהיה. אתה לא הסיבה שסטארטאפים מתים. אתה רק האדם שמופיע אחרי ההלוויה. זו עבודה קודרת, אבל מישהו חייב לעשות אותה.

מה הכללים הלא כתובים של קניית דומיין מסטארטאפ מת?

לכל נישה יש נימוסים משלה, וקניית דומיינים מסטארטאפים מתים אינה יוצאת דופן. הכלל הראשון: אל תתרברב. אל תשלח אימייל למייסד ותגיד, "תפסתי את הדומיין שלך בזול!" זה אכזרי ומיותר.

שנית: היה שקוף לגבי הכוונות שלך. אם אתה הולך לבנות משהו חדש, תגיד את זה. אם אתה הולך לחנות אותו ולמכור אותו מאוחר יותר, זה בסדר, אבל תגיד גם את זה. כנות לא עולה כלום ובונה אמון.

שלישית: אל תשתמש בדומיין כדי להתחזות לסטארטאפ הישן. זה לא רק לא אתי; זה פוטנציאלית לא חוקי. חוק הסימנים המסחריים הוא שדה מוקשים, ואתה לא רוצה להיות בצד הלא נכון שלו. בספק, התייעץ עם עורך דין או פשוט בחר דומיין אחר.

מתי כדאי להתרחק מדומיין של סטארטאפ מת?

לפעמים הבחירה האתית היא לא לקנות בכלל. אם הדומיין שייך לחברה שפשטה רגל והמייסד נתבע על ידי נושים, קניית הדומיין עלולה לגרור אותך לבלאגן משפטי. תתרחק.

אם הדומיין קשור למוצר שגרם נזק ממשי, כמו אפליקציית בריאות שנתנה עצות רעות, אולי לא תרצה להתקשר אליו. הדומיין מזוהם, ושום כמות של שימוש מחדש לא תשטוף את זה. תתרחק.

ואם המייסד מתאבל בבירור, עדיין מפרסם על הסגירה, ואתה רק מחפש URL זול, תתרחק. יש הרבה דומיינים אחרים. אתה לא צריך את זה.

ההמשך: מה קורה אחרי שקונים את הדומיין?

ברגע שאתה הבעלים של הדומיין, האתיקה לא נגמרת. עכשיו אתה האפוטרופוס של גופה דיגיטלית. מה שאתה עושה איתה חשוב. אם אתה בונה משהו חדש, תעשה אותו טוב יותר ממה שהיה שם קודם. אם אתה חונה אותו, לפחות תוודא שדף הנחיתה ישר ולא מטעה מבקרים.

כדאי גם לשקול לפנות למייסד אחרי המכירה, רק כדי ליידע אותו מה אתה מתכנן. אימייל פשוט שאומר, "היי, קניתי את הדומיין, אני הולך להפוך אותו לבלוג על גינון," יכול לעשות דרך ארוכה. זה הופך עסקה לשיחה, וזה גורם לכל העניין להרגיש פחות כמו שוד קברים.

בסופו של דבר, מישהו אחר יקנה ממך את הדומיין. זה המחזור. האתיקה של קניית דומיינים מסטארטאפים מתים חלה על כל מכירה חוזרת, אז שמור על אותם סטנדרטים כשאתה המוכר.

השורה התחתונה על קניית דומיינים מסטארטאפים מתים

האתיקה של קניית דומיינים מסטארטאפים מתים אינה מסובכת. תהיה כנה, הוגן, אדיב. שלם מחיר סביר, אל תרמה אף אחד, וזכור שמאחורי כל דומיין יש אדם שפעם האמין במשהו. זהו. זה כל הקוד.

אם אתה מרגיש בנוח עם הקוד הזה, עיין בבית הקברות ומצא דומיין עם סיפור ששווה לספר. ואם יש לך פרויקט מת משלך, קבור את הפרויקט המת שלך כדי שמישהו אחר יוכל לתת לו חיים שניים.

קניית דומיינים מסטארטאפים מתים יכולה להיות win-win, אבל רק אם אתה מתנהג כאדם קודם ואז כקונה.